סוגי סיכונים כותב: חיים כהן - מנכ"ל קבוצת D&B ישראל, מאי 2012

במהותו של הסיכון העסקי ניצבת הפגיעה האפשרית ביכולותיה של החברה לעמוד בתכניותיה. תכניות החברה מורכבות ממספר גורמים על פיהם ניתן להבחין בין סוגי הסיכונים. מטרתה העיקרית של החברה, כמו של כל עסק, היא לייצר ערך לטווח ארוך לבעלי מניותיה על ידי השאת רווחיה.
מטרה זו הורחבה כתולדה של אירועים שחלו בעשרים השנה האחרונות, והיום היא מוגדרת כצורך לייצר ערך לכל בעלי העניין בתוך החברה ומחוצה לה. הערכים המיוצרים, פרט לרווחיותה של החברה הממוקדת בבעלי מניותיה (בעלי מניות השליטה ובעלי מניות המיעוט), קשורים למכלול תכניות החברה.

תכניות החברה נחלקות לפי תחומי פעילות ולפי סוגי ההתחייבויות:
כל חברה וכל עסק בונים את מהות קיומם על המיצוב האסטרטגי שלהם, אף אם אינם מכנים זאת בשם זה. אסטרטגיית החברה שואבת את מרכזיותה מהבנה וניתוח השוואתי של כל הגורמים המשפיעים עליה, ביחס למתחריה וביחס למפתחות העיקריים להצלחת חברה בתעשייה ובענף בהן היא פועלת.

מפתחות אלה כוללים את הכרת הסביבה העסקית, הכרת המצב החברתי, הכלכלי והמשפטי במקומות בהן היא מייצרת ומציעה את תוצריה, הכרת המתחרים, בקיאות והכרת החוקים והתקנות החלים על עיסוקיה ודרך פעילותה, הצורך במשאבים הייחודיים לה, מצורת המבנה הארגוני הנכון, מהונה האנושי והכלכלי ומיעדי בעלי מניותיה.

קבוצת הסיכונים המאיימים על מיצובה האסטרטגי של החברה נקראים "הסיכונים התאגידיים" הנובעים מליקויים בהבנת הסביבה או מליקויים בבניית החברה, בהתאמה לסביבתה ומליקויים בדרך ניהולה. כאשר הנהלת חברה אינה מצליחה ליצור בידול משמעותי בינה לבין מתחריה, כאשר משאבי החברה אינם מנוצלים כראוי, כאשר חברה אינה מקפידה על קיומה של אתיקה עסקית במובנה הכוללני, חשופה החברה לסיכונים מהותיים לקיומה.

הפעילות העסקית מייצרת ערך לחברה היא, במרבית המקרים, הגורם העיקרי לרווחיותה של החברה. יחד עם זאת הפעילות העסקית מייצרת ערך גם ללקוחות החברה, לספקי החברה, לשותפים העסקיים ולגורמים שונים הנהנים באופן ישיר או עקיף מפעילותה. בשנים האחרונות למדנו שחברה עסקית צריכה להיות גם בעלת ערך לסביבתה החברתית והאזרחית. אירועים רבים הוכיחו כי כאשר אחד מבעלי העניין הללו מפסיק למצוא ערך בחברה הוא נוטש אותה או מנתק ממנה מגע. ניתוק המגע או הנטישה מהווים איום או סיכון ככל שחשיבותו של בעל העניין לחברה גדולה יותר. ספק מרכזי המנתק מגע ומפסיק לספק לחברה את שירותיו או מוצריו, מחייב את החברה למצוא ספק אחר, לעתים בלחץ ובמהירות, תהליך הגורר התייקרות עלויות, שינוי תהליכי עבודה, השגת רישוי או תקן חדשים, שינויים בשרשרת הסחר ועוד. לקוח מרכזי או מספר לקוחות מתוך שוק המטרה, המהווים ביחד נתח חשוב ממכירות החברה הנוטשים את החברה ומפסיקים לקנות ממנה, פוגעים בהכנסותיה וגורמים לירידה ברווחיותה. לאור זאת, קבוצת הסיכונים הרלוונטית, הינה קבוצת "הסיכונים העסקיים".

כל עסק וכל חברה המייצרים מוצר או שירות הינם תוצאה של מספר רב של תהליכים הנקראים 'שרשרת הייצור'. בין אם הינה חברה תעשייתית ובין אם הינה חברה שירותית, על החברה לוודא שביכולתה לשמור על רציפות ייצורית באיכות גבוהה מספיק כדי לעמוד בדרישות הלקוחות, בתקנות הרלוונטיות ובדרישות האיכות החלות על הענף בו היא פועלת. כך למשל חברה המייצרת מוצרי מזון חייבת להקפיד על תפקוד מדויק של פסי הייצור שלה כדי שלא ייוצרו מוצרים שיפגעו בבריאות הצרכנים, ואילו החברה המייצרת שירות למכונות מזון חייבת אף היא להכיר ולפעול בהתאם לאיכויות הנדרשות.

חברה העוסקת בשירותים פיננסיים חייבת להפעיל מנגנוני בקרה ולהכשיר את עובדיה בצורה מקצועית ואחראית. קבוצת הסיכונים הפוגעים בתהליך הייצור נקראים "הסיכונים התפעוליים" והם נחלקים לשלוש קבוצות[1]: Operational risks, Operation risks, Operating risks.

על כל עסק וחברה באשר הם, חלים הוראות החוק. החוקים הרלוונטיים לכל חברה הינם אלה הנוגעים לרישויה המוניציפלי, לחובת הדיווח על פעילותה לרשויות המס, לחוקי העבודה וזכויות העובדים, לחוקי השמירה על בטיחות המבנים והוראות כיבוי אש, להליכי ההתאגדות וגם חוקים או תקנות הרלוונטיים להגדרת האחריות של בעלי המניות ומנהלי החברה לפעילותה של החברה.

חוק החברות הינו דוגמא לחוק החל על כל החברות בין אם הינן חברות פרטיות או ציבוריות. יחד עם זאת, לא כל פרקי החוק רלוונטיים לכל סוגי החברות, ולכן יחולו סעיפים שונים מתוך החוק, בשינויים המתחייבים, על חברות מסוגים שונים. תקנות סחר בינלאומיות, מגבלות על סחר לא חוקי וחובות פיקוח על מוצרים מסוגים שונים יחולו על כל מי שעוסק בסחר בינלאומי. הפרת החוקים או התקנות תגרור במקרים הקלים להפסקה זמנית של הפעילות האסורה, ובמקרים קשים יותר לחיסולו של העסק.

המגבלות המוטלות מכוח החוק מחייבות כל חברה לפעול בדרך מסויימת אותה קבע המחוקק או הרגולטור שמונה מכח החוק, כשהתנהלות זו כרוכה בהשקעה כספית ניכרת, ביישום מנגנוני בקרה, ביקורת ופיקוח, ומשמעותם שהחברה אינה יכולה לפעול מבחינה עסקית כראות עיניה. סיכונים כלכליים הנובעים מיישומם של החוקים והתקנות נקראים "סיכוני רגולציה" ואילו הסיכונים המאיימים על שמירתם וקיומם של כל התקנות והחוקים החלים על החברה הלכה למעשה נקראים "סיכוני ציות".

פעילותם הכלכלית של כל חברה ועסק מבוצעים בתמורה או בתשלום של מזומנים. החברה חייבת לוודא בכל נקודת זמן שברשותה מלאי מזומנים מספיק כדי לעמוד בכל מטרותיה. המזומנים נדרשים כדי לגייס, לשכור או לרכוש את כל משאבי החברה, להפעיל מערכי מכירה ושירות, לרכוש חומרי גלם, מכונות וציוד הנדרשים לייצור, לשלם לספקים ולמעניקי שירותים. חברות ועסקים שאין ברשותם די מזומנים כדי לעמוד בכל המטרות וההתחייבויות יבקשו ליטול אשראי מאנשים ועסקים שזהו עיסוקם. כך למשל חברה יכולה לפנות לבעלי מניותיה שיזרימו לחברה הון עצמי שבמהותו הינו חוב של החברה לבעליה, או שילוו לחברה מזומנים לפרק זמן קצוב או שאינו קצוב. חברה יכולה לפנות לספקיה שיאפשרו לה לשלם במועד מאוחר מיום ההספקה או לדרוש מלקוחותיה שישלמו לה במועד ההספקה או בסמוך אליו. חברה יכולה לפנות למוסדות פיננסיים, כמו בנקים או בתי השקעות, בבקשה לקבלת הלוואה או לפנות אל הציבור בבקשה דומה. חברה גם יכולה, בהסכמת בעליה לפנות בבקשה לגייס הון או חוב מהציבור, בדרכים המקובלות בשוקי ההון והחוב.

על החברה לעמוד בהתחייבויותיה המימוניות, הפיננסיות, בדווקנות ובדייקנות, על כל תנאיהם ולעשות כל שביכולתה למנוע הפרתם. הסיכונים היחודיים לתחום זה, כאשר חברה פונה לקבלת אשראי פיננסי, ובהתעלם משימושיו העסקיים או המסחריים, נקראים "סיכונים פיננסיים". כאשר חברה מעניקה אשראי ללקוחותיה או לגורמים אחרים, היא נחשפת גם כן לסיכונים פיננסיים, כאשר באופן ובשיוך הנכון מרכיבים גם חלק מ"סיכוני האשראי" להם חשופה החברה.

כאשר חברה או עסק מעניקים ללקוחותיהם אשראי, דהיינו מסכימים שהתשלום עבור המוצר או השירות שלהם יתקבל במועד מאוחר מיום ביצוע השירות או מסירת המוצר, הם נחשפים לשורת סיכונים הנקראים "סיכוני אשראי". בסופו של דבר, מטרתה ומהותה של כל חברה הינם לקבל תמורה עבור מוצריה ושירותיה. כאשר חברה אינה מקבלת תמורה עבור שירותיה ומוצריה נגרם לה הפסד או נזק ורמת נזילותה נחלשת עד כדי פגיעה בתפקודה. מקובל לנתח את סיכוני האשראי כמכלול הגורמים העלולים לגרום לחייבים לחברה להפר את תנאי האשראי. בתהליך בדיקת נאותות האשראי לחייב, נבחנים כל סוגי הסיכונים הרלוונטיים לפעילות של החייב והעלולים לאיים על כושרו לפרוע את החוב. תהליך זה נקרא "בדיקת נאותות[2] ובו מעניק האשראי בוחן את סבירות האשראי המבוקש; סכומו ויתר הגורמים הקשורים אליו. מסקנת בדיקת הנאותות תקבע אם יוענק האשראי, ואם כן באילו תנאים. התנאים אותם יכתיב המלווה או מעניק האשראי, נכללים בסדרת "ההגנות" על האשראי.

חברות ועסקים מנהלים את עסקיהם כחלק מפעילות בשוקים שונים. מאפיינם העיקרי של שווקים הוא חוסר יכולת ההשפעה של חברה על התנהלות והתנהגות השווקים. יוצאי דופן כמובן הם המקרים בהם חברה מהווה מונופול ברמה המקומית או הגלובלית, אבל גם במקרים אלו לכוחות השוק ולרגולציה השפעה רבה על החברה. בכל השווקים בהם הכמויות הנסחרות ומחירי הסחורות והמוצרים נקבעים על פי הביקוש וההיצע בשוק, קיימת חשיפה לתנודתיות גבוהה במחירי המוצרים, הסחורות והנכסים שנסחרים באותם שווקים.
משפחת "סיכוני השוק" כוללת את כל הנכסים מהסוגים הבאים: סחורות במובנן הבסיסי Commodities, מטבעות, ריביות, דלק, מתכות כמו זהב וכסף, ניירות ערך, ונגזרים של כל אחד מאלה. חברה שבין נכסיה ההון שלה או בין נכסי החוב שלה (התחייבויותיה), נכסים מסוגים אלה, מתמודדת עם השינויים התכופים בערכם וברמת נזילותם. ככל שהנכסים הללו מהוים נתח גדול יותר מסך נכסיה כך עולה רמת התלות שלה ביציבות מחיריהן, או כפי שנהוג לקרוא לכך ביציבות השווקים.

דגש נוסף, לפני הצגת סוגי הסיכונים, חייב להינתן לחלוקתם על פי תוצאת התממשותם. התממשות הסיכונים מתבטאת בשורה של אירועים, המרכיבים את מהות הנזקים, ההפסדים והפגיעה בחברה. נהוג למיין את הסיכונים גם על פי הגורם לתוצאה. ככלל, תוצאת כל הסיכונים הינה ירידה בנזילות החברה לאחר שנשחקו נכסיה או לאחר שתזרים המזומנים שלה נפגע.

מאחר והפגיעה בתזרים המזומנים של החברה יכול לנבוע מסיבות רבות, סיבות אלו יהיו הבסיס למיון הסיכונים; אבדן הכנסות, התייקרות עלויות ספקים, אבדן נכסים, גניבת סודות מסחריים, הוצאות משפטיות, התייקרות עלויות מימון, הוצאות להתאמה רגולטורית, הוצאות תפעוליות יקרות. מתוך כך עולה כי סיכונים שונים יכולים לגרום לאותה תוצאה אף אם הם משויכים לקבוצות סיכון שונות. כך לדוגמא: רמת שירות לקויה (סיכון תפעולי), חוסר יכולת להעניק אשראי (סיכון פיננסי) ושינוי טעמי הציבור (סיכון אסטרטגי) יגרמו לאבדן הכנסות כתוצאה מנטישת לקוחות.
 
דוגמא אפשרית למיון של חלק מסוגי הסיכונים, לפי קבוצות:

אסטרטגיים עסקיים פיננסיים תפעוליים אשראי שוק רגולציה ציות טכנולוגיה פגעי טבע
שינוי לרעה במצב המקרו כלכלי בריחת לקוחות צמצום מקורות אשראי פגיעה בשרשרת האספקה חייבים מושפעים לרעה משינויים  כלכליים תנודתיות רבה בשווקים וחוסר יציבות שינויי חקיקה ותקנות המכבידים על ביצוע עסקות העדר תרבות של שמירת חוק בחירת טכנולוגיה לא מתאימה נזקי אש
שינוי טעמי הציבור תחלופת ספקים התייקרות עלויות אשראי תקלות בקווי יצור שינויים בכושר ההחזר של החייבים מטבעות פגיעה ביכולת לאכוף חוזים העדר תרבות של ניהול סיכונים אבטחת מידע נזקי מים
 
סיכונים פוליטיים במדינות היעד כניסת מתחרים הקטנת כיסוי ביטוחי העדר נהלים תנאי אשראי הוחמרו ניירות ערך אי עמידה בדרישות הגנת הסביבה העדר אתיקה מקצועית שינויים תכופים רעשי אדמה
סיכון בטחוני או
מצב גיאופוליטי מסוכן
הגבלים עסקיים שינויים במדדי המחירים תשתיות לקויות מחנק אשראי וקשיי מחזור חוב ריביות שינויים בחוקי המס מעילות והונאות עלויות בלתי צפויות מזג אויר קיצוני
כניסת מתחרים חדשים   החמרה בתנאי אשראי העדר בקרת איכות   סחורות הגבלות סחירות     התפרצות מגיפות
שינויי בעלות     מעילות והונאות   מתכות אבטחת מידע      
מבנה ארגוני לא
מתאים
    רמת שירות לקויה   ריבוי חברות בקשיים        
הגברת התחרותיות     משאבי אנוש לא מתאימים   התייקרות אנרגיה        
שינויי חקיקה ורגולציה     התייקרות אנרגיה            
שינויים טכנולוגיים                  
 
 



[1] Chris Marrison, The fundamentals of Risk Management measurement. McGraw Hill 2002, p. 360.
[2] Due Diligence